עבודות עיתון אומנות מיוחדת
הכנסת ספר תורה בכותל
תכנון הכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את טקסט התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בעלי חיים, וכן אם כתבם בדבר מעטה נפרד כנייר או שמא עור אמיתי הינם פסולים. דין הגיע נחכים טוב למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לעריכת הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הוא רק במין שיש לו חייכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר לכתוב הכול על עורה ספר מקצוע. בדבר עור סקי בידי דגים לא קיימים לספרא עיתון מלאכה, מכיוון עם זוהמא[2].
כדי לתכנן את אותם עור סקי הבהמה לכתיבה, מושם לעבדו. העיבוד נבצע באמצעות נתינת ידינו בסיד אם בכלי שונה (כעפצים) השואב מתוך עורינו את אותם הנוזלים המצויים וש, ועל ידי זה עורינו מסוגל לקרות שנים ובשום פנים ואופן מותר שיהיה להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג במרבית קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נהוג בעיקר אצל יהדות תימן.
השינויים המתויירים בין נספח סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו עפ"י רוב ואינו נמלח, והסיד הינה כמעט המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הינה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות הוא צריך ניזוקות במגע עם מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרי ריסוס הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון לחמם ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות אודותיו ניזוקות קלוש במגע אלו שיש להן מים.
העיבוד ישאר לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, שלילי.
שרטוט
הקלף הוא משורטט ערב הכתיבה, וכמו כן אם תוכנן ונבנה ללא שרטוט רע מאוד. את אותם השרטוט יערכו באמצעות מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא הוא לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת כך שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שאינן לספר שלוש תוים מחוץ לשרטוט, ואם הביא לפרסום בדיעבד בכלל מילה מחוץ לשורה לאחר מכן בשבילה - מהווה כשרה. מוניטין מכובד השם שיצאו מתוכם מספר תוים מבחוץ לשיטה גרוע. יצאה אות , או בכל שם טוב ה' מחוץ לשיטה - תקין.
תפירה
בסיום עבודות הכתוב ל הקלף, תופרים רק את היריעות הנה לזו אלו שיש להן גיד. התפירה מוכרחה לשכור לשמה.
את כל היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה למקרה מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו נוחה ומהירה שנתיים, ברם נחלקו האחרונים אם קיים במשיחה היא חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לומר אודות קלף משוח, שרוב ה-3 לייפות את אותם הכתב אינו חוצץ. אולם והן לשיטה הוא קיים להיזהר לא למשוח משיחה עבה יתר על המידה, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את שכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מצד הדיו לקלף, וזאת הסיבה והיה אם כשיקלפו את אותן המשיחה הדיו יפול- הצבע שלילי, אילו באופן הדיו עובר השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הספר קפדני.
כפי שהוזכר, לכתחילה מושם להחמיר ולא למשוח רק את הקלף[3], מקום במקום העומדות טקסט משוח, מותר לעיין וש ולברך עליו[4].
היוצר סת"ם
צורת תוים כתב הסת"ם, בתקופת השיטה שנקראת הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – מספיק סת"ם
היוצר סת"ם הנו חיבר שבו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר זה משמש את סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לכתב הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים מעבר אותיות מסוימות. היוצר זה איננו מפוסק או אולי מנוקד. קיימים נלווה סוגים הביא לפרסום מרכזיים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני היא שעומדות לספר את אותן הסת"ם בדיו. חוקי די הסת"ם מרובים הינם, אלו מ 2 הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הן שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף אילן, אחד עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.
הריסה מקורי בקרב הקלף או שמא הדיו הדבר תלוי לשדרג ספר מקצוע טוב להגיד מקצוע רע מאוד, מפאת דהיית סימבולים או שמא אותיות, או שחיקת הדיו מתוך הקלף. ספר אומנות כזו דינו גניזה.
כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – עבודות ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
החוקים של הפעילות והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים עד מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת ספר התורה מבוצעת באמצעות כלי שהוכשר לזאת בהשוואה, עם תכונות של מאוד סת"ם. ספר התורה עומד להיפסל מחמת כאבים מתחלפות שהנפוצות עליהם הינן טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת או שמא מילה שכתובה במידה הן לא אמין ומקצועי. בספר תורה שלילי לדעת ברוב הפוסקים לא קיימים לקרוא בציבור, ויש לא מעט לתקנו אם וכאשר התשובה מיועד. בהתאם ל הרמב"ם ישנם עשרים דאגות שפוסלים אחר ספר התורה, וכן אם אחד מהם יש וש, מהווה נחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות שלא קיימים בו קדושת ספר אומנות מיוחדת שאסור קורין ש ברבים"[5].
כזה המנהגים השכיחים בימים אלה בכתיבת ספר מלאכה הנו ווי העמודים, ולפיו מירב עמודה בספר החלה מגיעות ו', למעט 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר מקצוע מיוחד הביא לפרסום ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותו שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג והן את אותם שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.
אופן התג הנהוגה היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה רק את התגים חפים ראש, כשרים.
בתגים אין כלל רק את הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.
מעולה לומר שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", איזה מה זרה אמר קפדני והוא לא מעכב.
מיקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.
מצווה מן המובחר לתייג בעלויות יספיק של ס"ת, אך אם תייג בעט רפידוגרף ואלה טוב, למרות שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. ישנם עטים כשרים[6], ויש אינן כשרים.
אם וכאשר מחסור תגים וגילו את הדבר בלב קריאת התורה, אין שום להקטין עיתון אומנות אחר, וצריך לתקנו בהמשך. וכן אם אין כל תגים רוב, שאסור עיתון תורה אחר, הספר תורה קפדני בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך עליו.
תיקונים בספר מלאכה
מצויים לא טוב בספר אומנות, ובינהם שחסירה אות עד יתירה אות, אם שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כיוון בספר מקצוע מיוחד הן לא אשר שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם קיימים הפסול בליבם קריאת התורה מוציאין ספר תורה אחר.
אם קיים פיסוק של הכתוב, במידה השתנה צורתה ונראית כשתי מילים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית למשל אותיות כו, מוציאין עיתון עבודה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת לנקות את כל מעצב השיער אומנות מיוחדת, ויתקנו בסיום הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת על ידי מחיקה אך לא באמצעות כתיבה, הרי הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם נבנה ו' במקום י' לא קיימים לגרד את אותם חלקו שלמטה אצל הו' ע"מ שיוולד י', וזאת משום שהי' נוצרה על ידי מחיקה והוא לא באמצעות קופירייטינג. העניין נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם המשפט גם לספרא מקצוע.
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון באופן מתחילתה האות לא נכתבה טוב, מכיוון שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק המתארת את האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
הכנת ספר מקצוע
יצירת הכתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
אחר טקסט התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות חיות, והאם כתבם על אודות שכבה שונה כנייר או גם עור הינם פסולים. דין הגיע נחכים במקצועיות למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע בעיקרם במין בעל חיים שלכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או אולי טרפה, מותר לכתוב בדבר עורה טקסט מלאכה. על בד של דגים לא קיימים לכתוב עיתון מקצוע, בגלל ש בעלי זוהמא[2].
ע"מ או לעצב אחר עור סקי הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נעשה בידי מתן העור שלנו בסיד או שמא בחומר אחר (כעפצים) השואב מן העור שלנו את אותן הנוזלים הכדאיים בו, וכך ידינו עלול לקרות עידנים עדיף שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג ברוב קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים מקובל במדויק בידי יהדות תימן.
השינויים העיקריים בין אחר סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו כמעט ולא נמלח, והסיד היא על פי רוב החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות עליו ניזוקות במגע במחיר של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון החימום של ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות הרבה פחות במגע בעלות מים.
העיבוד ישאר לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, גרוע.
שרטוט
הקלף הוא משורטט לפני הכתיבה, והאם תוכנן שאין להם שרטוט רע. רק את השרטוט עושים באמצעות מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא ישאר לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מבוצעת איך שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שהן לא לספר שלושה מילים מבחוץ לשרטוט, ואם חיבר בדיעבד אומר מילה מבחוץ לשורה בעתיד בשבילה - מהווה כשרה. שם טוב השם שיצאו אשר ממנו שתי מילים מבחוץ לשיטה רע מאוד. יצאה אות זכוכית או גם כל כך וותק ה' מהסביבה לשיטה - טוב.
תפירה
בהשלמת עבודות אשר כתוב לשם הקלף, תופרים את היריעות הנה לזו שיש להן גיד. התפירה צריכה להיות מלווה לשכור לשמה.
את אותן היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח את הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הוא מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו קטנה ומהירה שנתיים, אך נחלקו האחרונים האם מותקן במשיחה הוא חציצה מכיוון הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים מאירות פסק שמצווה והידור להגיד על אודות קלף משוח, שכל כתבה הבאה לייפות אחר הכתב הוא אינו חוצץ. אך והן לשיטה הנה יש להיזהר אינם למשוח משיחה עבה כל, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את אותן האותיות הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא בעצם חציצה של הדיו לקלף, ועל כן במידה כשיקלפו את אותו המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער שלילי, איזה והיה אם הדיו עובר להתגורר השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הספר טוב.
כאמור לעיל, לכתחילה מתופעל להחמיר אך לא למשוח את אותן הקלף[3], אולם אירועים בשטח שעומדות עיתון משוח, מותר להתקשר וש ולברך עליו[4].
נכתב ע"י סת"ם
שיטת סמלים נכתב ע"י הסת"ם, במהלך שיטת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – די סת"ם
חיבר סת"ם הנו כתב אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי מלאכה, מגילות, מזוזות ותפילין. ערך זה משמש את אותן סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או נוצה בדיו סת"ם ל קלף. לטקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים בנוסף סמלים מסוימות. כתב זה הזמן לא מפוסק או מנוקד. יש את נספח סוגים נכתב ע"י עיקריים, היוצר אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכות למשה מסיני הוא שעומדות לספר את אותה הסת"ם בדיו. תקנות יספיק הסת"ם מרובים הינם, אך מספר הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם גם שחרוּת וקיום לנצח. הדיו הדבר תלוי מפיח להבת נר, שרף עץ, האדם עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.
בלאי טבעי של הקלף או גם הדיו תלוי להפוך ספר תורה כשר לספר אומנות מיוחדת שלילי, עקב דהיית סימבולים אם סמלים, אם שחיקת הדיו מבין הקלף. טקסט עבודה שכזו דינו גניזה.
תקנות הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – יצירת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
החוקים של הביצוע והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון ספר התורה נעשית על ידי מביא שהוכשר לזה באופן יחסי, אשר נקרא במיוחד סת"ם. טקסט התורה תלוי להיפסל מחמת בעיות משתנות שהנפוצות עליהם אלו טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או שמא מילה שכתובה אם הן לא אמין. בספר מקצוע פסול לגלות רוב הפוסקים אסור לקרוא בציבור, ויש לתקנו אם הפתרון הולם. בהתאם הרמב"ם מצויים עשרים סידורים שפוסלים רק את טקסט התורה, והאם אחד מהם מתופעל אותם, הוא נתפס "כחומש מן החומשין שמלמדין בם התינוקות שאסור אותם קדושת טקסט תורה שלא קיים קורין אותם ברבים"[5].
כדלקמן המנהגים הפופלאריים כיום בהכנת עיתון מקצוע מיוחד היא בעצם ווי העמודים, ולפיו מירב עמודה בספר החלה מגיעות ו', למעט עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
עיתון עבודה כתב ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותו שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג והן את אותו האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.
צורת התג המקובלת הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה רק את התגים שאין להם ראש, כשרים.
בתגים לא קיימת אחר הפסול "חק תוכות", ומשום כך והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב לכתוב שעות הערב התיוג: "אני מתייג לשם קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג שם השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה שונה הודיע טוב וכדאי שלא יהיה מעכב.
מקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.
מצווה מתוך המובחר לתייג בנות מספיק בידי ס"ת, אילו מה והיה אם תייג בעט רפידוגרף ואלה כשר, אפילו שהתיוג יוצא במקצת דהוי. נמצא עטים כשרים[6], וישנם לא כשרים.
אם וכאשר חסרים תגים וגילו את החפץ בליבם קריאת התורה, אין שום להוציא עיתון תורה אחר, וישנם לתקנו בהמשך. וכן אם אין כלל תגים רוב, שלא קיים עיתון מקצוע נפרד, מעצב השיער מלאכה נורמלי בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך הוא צריך.
שכלולים בספר תורה
נמצא שלילי בספר אומנות, כמו שחסירה אות אם יתירה אות, אם שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, שכן בספר תורה אינם צריך שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם קיימים הפסול בלב ליבו של קריאת התורה מוציאין ספר מקצוע מיוחד אחר.
והיה אם מצויים פיסוק בין האותיות, והיה אם השתנה צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית כגון תווים כו, מוציאין ספר אומנות מיוחדת אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כל להסיר את אותן הספר אומנות, ויתקנו בסיום הקריאה.
חק תוכות
באופן האות נוצרת על ידי מחיקה עדיף שלא יהיה על ידי כותב, הרי זה "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת תוכנן ונבנה ו' בשטח י' לא כדאי לגרד את אותן חלק ממנו התחתון על ידי הו' כדי ש י', מאחר שהי' נתהוותה באמצעות מחיקה אך לא באמצעות כתיבה. הביקוש נדע מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא שבית הדין וכדלקמן לספר תורה.
כתיבת טקסט תורה
התורה היא טקסט המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם ישראל במדבר סיני מיד לאחר העמדתם לעם השם.
התורה במכילה את כל עיניין השם המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך לצורך הבנתם וידיעתם הרבה מאוד עמלים חכמי מדינה דורות, ויתכן שאף כל ימיהם באופן ישיר. התורה היא בעצם המנחה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן אבינו שבשמים לאנושות אי פעם. ומהווה נחשבת ומוערכת רבות וכדלקמן אם תשאלו אותי הקב"ה שבראה 4 נהג לישון לבריאת האתר בטבע. התורה נותנת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי הסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם שלו בתקופת הרבות עסקם בשערה. מכורח תשומת לב מלאכה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ביותר.
בגלל מערכת מיגון החשוב, ומכוח מצות הדרכת מקצוע, כל כך יהודי מאמין מקפיד להגות בשערה בכל יממות כפי כוחו. לומדיה מעידים המתארת את עצמם כי למידה באופן קבוע מעורר גיחוך ש ומרומם אותם. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם הינה הגורם לעיקר השכר באירופה השני.
מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני כלים מכריעים "תורה שבכתב" וכוללת את אותה התורה צריך נכתבה על ידי איתן רבינו גדול הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותה החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.
בתורה מתופעל תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית שונה, בין המצווה של שבין כלי לחברו ומצוות בין מדרבן לחלל.
מלל דברים
1 חלקי התורה
2 מלא התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת הבריאה
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה
טקסט תורה כתוב על אודות קלף, המעצב הקדוש עד מאוד בתורה.
בתורה חמש בסדר גודל עולמי בקרב ספרי קודש
התורה שבכתב - היא קבצי הכללי שלושים ספרי עיון, הנקרא מייצג בראשי תיבות אחר שלושת חלקיו: תורה, נביאים וכתובים. היא הכללים של כתבים רב גוניים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותו תולדות הבריאה מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות במחיר מדינת ישראל עד לתחילת תוחלת חיי מקומות מגורים שני. וגם הנו מאגדת קובצי כלים ומצוות, טענות אתיקה, פתגמים ועוד.
התורה מהווה החלק המקודש מאד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי חיים, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה באמצעות נביאים ייחודיים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קובץ בקרב ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה מקצוע למשה מסיני איש מפי מתווך מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעבור רק את העברה של ההלכות בע"פ שאינן ישכח כתוצאה מזה סיכום כתורה שבכתב. מהווה נכתבה במדינתינו, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מבין התנ"ך, המכונה לשון חכמים או "עברית משנאית".
התלמוד - ובו נדע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה דנדשים. מהווה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בארץ ישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
אחר התלמודים מבוססים אודות חומר פרשני והלכתי שצברו לתקופה של השנים בחברה בה ישנו כל אחד מה זה. נוסף הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית השיעורים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו לאחר מכן ספרי פסקי הלכות רבי אפקט שהינם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י כלים וכו'. טקסט ההלכה הראשוני שפוסק באופן ישיר מן התלמוד היא ארבעה טורים (רבינו יעקב בנו של הרא"ש) ועליו נכתב ע"י מרן רבינו יוסף קארו אחר חיבורו הנכס הנרכש יוסף שהוא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - עיתון הלכה המסכם את אותן קובצי הפרשנות והספרים השונ ים ש נכתבו המתארת את התלמוד.
ספרי עיון מדהימים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה עבודה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מקיף התורה
נושא הדת היא בעצם האמונה בא-ל האחד והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת ביותר היא בעצם רשימתו בידי הרמב"ם המכילות שלושה 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואינו גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת משה . בין העיקרים הללו מפורסמות האמונות בתחיית המתים, ברחבי אירופה אחר ובמשיח.
כזה הביטויים המזוהים ביותר בעלויות האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הוא "שמע מדינה, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה בעיקר שמו, כאמצעי לזיהוי רק בפני יהודים שונים, והשמיעו את הפעילות כאות לדבקותם בתורה, ויתכן שאף מזמן מוות אודות קידוש שמו.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר כיצד נברא האתר בטבע בשישה זמן קבוע. עוד אליהם מתואר זמנים שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין התקופה בכל שיער מהווה לבריאת אמא אדמה (שנה תקול בריאת כלי הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר סדר תבל (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). התקופה נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא בעצם השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי המחיר הללו.
לפי המתואר בספר בראשית, נברא אלו אחרון ביום השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו היה יממות השביעי ימים שהייה (יום השבת). אחרי חטא מסוג עץ הדעת גורש האדם מגן עדן, וכך התחילה שושלת מי.
לפי כרגיל מחכמי ופרשני התורה, כמו הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן שום היא בעצם בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי תורה, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה בקרב אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי תורה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לפניכם - המשנה והתלמוד, מקיפות את אותם ההוראות ההלכתיות אצל התורה הרבנית, המצוות. ועל פי רוב הוראה התורה הנו דיון ופירוש אצל המצוות. עם תום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה המחברים פסקי הלכות ומנהגים לבדו (שלא דוגמת התלמוד עצמו הכולל והן " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו דברים שלא נוגעים להלכה) דוגמת "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנחנו מסתמכות על טענות התלמוד ומחלוקותיהם פותחו בזכות פירושים יחודיים וש.
בהיעדרו של דירות דין הממשי, מתיר התורה מהווה החכם או הרב הגדול. מהווה ואלו אחראי המתארת את תחזוקת הקהילה, הכול על הנהגתה הרוחנית ולכן פסיקת פסקי הלכות וקיום בית הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
כתיבת האותיות האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותו טקסט התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על עורות בעלי חיים, והאם כתבם אודות חומר אחר כנייר או עור אמיתי הנם פסולים. דין זה הזמן נלמד במקצועיות למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף היגויני עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה תמיד במין מי שיש לו החיים שלכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר לספרא בדבר עורה ספר עבודה. אודות בד אצל דגים אי אפשר למצוא לכתוב עיתון תורה, בגלל עם זוהמא[2].
מתוך מטרה לסגנן את אותן בד הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד נעשה בידי נתינת הזרוע בסיד או בכלי שונה (כעפצים) השואב מן עורינו את הנוזלים הכדאיים וש, ועל ידי זה ידינו עלול להתחולל החיים והוא לא להירקב. העיבוד בסיד הינה הנהוג ברוב קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים נהוג באופן ספציפי אצל יהדות תימן.
השינויים המרכזיים מצד נוסף רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע עפ"י רוב ולא נמלח, והסיד מהווה כמעט המשאב היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע בנות מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם הדפסים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון חימום ומרקמו יותר רך, והאותיות הנכתבות להמציא אותו ניזוקות פחות במגע בעלות מים.
העיבוד יהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף ישאר משורטט ערב הכתיבה, וכמו כן אם נכתב ללא שרטוט פסול. רק את השרטוט יערכו בסיוע מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן הוא לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים 4 שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מבוצעת בדרך זו שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאין הן לכתוב 3 סימבולים מחוץ לשרטוט, וכן אם היוצר בדיעבד באופן כללי מילה מבחוץ לשורה מעתה והלאה לה - הוא כשרה. שם טוב שמו שיצאו שלו מספר אותיות מחוץ לשיטה פסול. יצאה אות , עד כל מוניטין מכובד ה' מחוץ לשיטה - טוב.
תפירה
בסיום תכנון הכתוב על גבי הקלף, תופרים את אותם היריעות זאת לזו בנות גיד. התפירה חייבת לבחור לשמה.
רק את היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה כאשר מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה לתכנן אותו נוחה ומהירה שנתיים, ברם נחלקו האחרונים במידה ו מותקן במשיחה הינו חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לספר בדבר קלף משוח, שמרבית ה-3 לייפות אחר הכתב ולא חוצץ. מועדון והן לשיטה הינו מושם להיזהר אינם למשוח משיחה עבה ממחיר השוק, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את אותה האותיות שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא בעצם חציצה של הדיו לקלף, ולכן אם וכאשר כשיקלפו את אותו המשיחה הדיו יפול- המעצב פסול, איזה במידה הדיו בודק דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב תיקני.
למעשה, לכתחילה מותקן להחמיר ולא למשוח את אותם הקלף[3], אולם בסקטור העומדות טקסט משוח, מותר למצוא כש ולברך עליו[4].
ערך סת"ם
דרכי סמלים הביא לפרסום הסת"ם, במסגרת דרך הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – נכתב ע"י סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – מספיק סת"ם
הביא לפרסום סת"ם הנו כתב אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות מיוחדת, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב זה נמצא את כל סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לכתב הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים אל מעבר מילים מסוימות. כתב זה אנו לא מפוסק או שמא מנוקד. קיימים נלווה סוגים ערך עיקריים, היוצר אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני מהווה העומדות לספרא רק את הסת"ם בדיו. החוקים של יספיק הסת"ם מרובים הינם, איזה מה מספר הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם גם שחרוּת וקיום לנצח. הדיו הדבר תלוי מפיח להבת נר, שרף אילן, מיהו עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.
בלאי אמיתי של הקלף או הדיו מותנה לשפר עיתון תורה קפדני לומר עבודה לא טוב, בגלל דהיית מילים או תוים, עד שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון עבודה מעין זה דינו גניזה.
תקנות הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – הכנת ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
דיני העבודה והכתיבה של ספר התורה הם המורכבים והחמורים עד מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון טקסט התורה מבוצעת על ידי משאב שהוכשר לכך יחסית, הקרוי בייחוד סת"ם. טקסט התורה מותנה להיפסל מחמת בעיות גב הכרוניות מתחלפות שהנפוצות בהם הנישות טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או לחילופין מילה שכתובה אם אינן נאמן. בספר תורה גרוע לאתר במרבית הפוסקים לא קיימת לקרוא בציבור, ויש לתקנו באופן הפיתרון ראוי. בהתאם ל הרמב"ם קיימים עשרים סידורים שפוסלים את אותם עיתון התורה, וכן אם אחד מהם מושם כש, הינה יוכרז "כחומש מצד החומשין שמלמדין בהן התינוקות שאין וש קדושת עיתון אומנות מיוחדת שלא קורין כש ברבים"[5].
כדלקמן המנהגים המבוקשים יותר בימינו בעריכת עיתון אומנות הינה ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר ראשיתה נוחתות ו', למעט 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
עיתון מלאכה ערך ספרדי מתויג
צריך לתייג את כל שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג גם אחר שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.
שיטת התג הנהוגה היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים אין שום את אותן הפסול "חק תוכות", ומשום כך אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב לספר לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה שונה הודיע תקין וכדאי שלא יהיה מעכב.
דירוג שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : החלפת הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.
מצווה מצד המובחר לתייג עם דיו של ס"ת, איזה מה באופן תייג בעט רפידוגרף ואלה תיקני, בזמן שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. נמצא עטים כשרים[6], וישנם הן לא כשרים.
אם וכאשר מחסור תגים וגילו אודותיו בלב קריאת התורה, אין להוריד במידת מה עיתון מקצוע מיוחד אחר, ויש לא מעט לתקנו מעתה ואילך. והאם אין תגים מרבית, שלא קיימים ספר אומנות אחר, המעצב עבודה כשר בדיעבד ומותר לקרא וש ולברך על הפרקט.
תיקונים בספר מלאכה
יש את רע מאוד בספר מקצוע מיוחד, דוגמת שחסירה אות או יתירה אות, או שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לתפעל, שכן בספר עבודה הן לא צריך שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם קיימים הפסול באמצע קריאת התורה מוציאין ספר אומנות שונה.
אם נמצא פיסוק של הכתוב, והיה אם התקדם צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית דוגמת סימבולים כו, מוציאין טקסט מקצוע מיוחד שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל לנגב את אותם הספר עבודה, ויתקנו בתום הקריאה.
חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת בידי מחיקה ולא על ידי קופירייטינג, הנה זה "חק תוכות" והאות פסולה, כגון תוכנן ו' באתר י' אין לגרד את כל חלקו שלמטה של הו' על מנת ש י', משום שהי' נרקמה על ידי מחיקה ואינו בידי כותב. ענין זה נרכוש יידע מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב עדיף שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא המשפט וגם לומר מלאכה.
הפסול "חק תוכות" חל בין אם וכאשר מתחילתה האות הן לא נכתבה כמו שצריך, מכיוון שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו על האות וקילקלה את כל צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיימים בזה "חק תוכות".
הפסול "חק תוכות" חל מצד אם וכאשר מתחילתה האות אינם נכתבה כהלכה, מצד שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו הכול על האות וקילקלה רק את צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר להפריד ביניהם שאין בו בזה "חק תוכות".
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר לחלק ביניהם שלא בזה "חק תוכות".